<h1>ספר החינוך מצוה רט"ו</h1>
<h2>דף יז:</h2>
שלא לאכול נותר, והוא מה שנשאר מבשר הקדשים מקרבן שקרב כמצותו אחר זמן הראוי לאוכלו, שנאמר במילואים [שמות כ"ט] לא יאכל כי קדש הם, ובא הפירוש על זה כל שבקדש פסול ליתן לא תעשה על אכילתו, וזה ירמוז הכתוב באמרו כי קדש הם, זה הנסתר שהוא הם הוא כולל כל מה שנפסד מן הקדשים. ואין לנו ללמוד בכך שנחשוב הפיגול והנותר ללאו אחד, כי שני שמות הן, וכמו שכתבתי למעלה באיסור פיגול סדר צו, לא תעשה ו. ומצינו שבאו בהן שני כתובים לגבי העונש, דכתיב בפיגול בסדר צו [ויקרא ז'] ואם האכל יאכל וגומר, וכתיב בתריה והנפש האוכלת ממנו עוונה תשא, ונשיאות עון זה הוא כרת כמו שנלמוד בגזירה שוה מנותר, וכתיב הכא גבי נותר [ויקרא י"ט] והנותר עד יום השלישי וגו' פגול הוא לא ירצה ואוכליו עונו ישא כי את קדש יי חלל ונכרתה וגומר. ועל כן אף על פי שאזהרת שניהם ממקרא אחד, לא נמנע מפני כן לחשבם שני לאוין. וכן אמרו במעילה [י"ז ע"ב], הפיגול והנותר אין מצטרפין זה עם זה מפני שהן שני שמות וכולי, וכמו שמפורש שם שיש דברים שאין מצטרפין בהן ויש שמצטרפין בהן. משרשי המצוה כתבתי באיסור פיגול מה שידעתי. מדיני הנותר מה שאמרו זכרונם לברכה [זבחים ל"ה ע"א] אכל מן העור או מן המרק או מן התבלין או מן האלל או מן המוראה או מן הגידין ומן הקרנים ומן הטלפים ומן הצפרנים ומן החרטום מביצי העוף מן הנוצה אינו חייב כרת, וכן בדם אין בה חיוב משום נותר, וכן בלבונה והקטרת והעצים, וכמו שכתבנו בפיגול. אבל מן השליל או מן השיליא חייב כרת. וכן מה שאמרו [זבחים מ"ה ע"א] כי קדשי הגוים, כלומר נדרים ונדבות שמקבלין מהן, אין בהן משום נותר ופיגול. ויתר פרטי איסור הנותר וגם הפיגול יתבארו בהרבה מקומות מסדר קדשים. ונוהג איסור זה בזמן הבית בזכרים ונקבות. ועובר עליו ואכל כזית נותר במזיד חייב כרת, בשוגג חייב להביא חטאת קבועה, וכן הדין אם אכל כזית מנותר ופיגול ביחד דלעניין אכילה מצטרפין הן.
